הפוסט הזה נכתב בעקבות מוזיקאי, חבר של בני הבכור, שהופיע השבוע בחינם, עם השלישייה שלו בפאב בהוד השרון.

בעצם לא לגמרי בחינם, הם קיבלו אוכל…

וכאשר שאלתי אותו למה הם עשו את זה – אז הוא אמר לי: תשמע במקום ערב בבית, עדיף לנגן עם חברים, להיות במקום עם קהל, זה יותר כיף, ועל הדרך אכלנו…

(ולמען הסר ספק, מדובר בחבר'ה אמנם צעירים, אך אחרי צבא ולימודים. מוזיקאים בשלים ומאד מוכשרים).

ואז אמרתי לו, האם אתה לא מבין שאתה כורתים את הענף שעליו אתם יושבים?

האם בגלל זה שאתם כל-כך אוהבים את מה שאתם עושים, זה נכון שתופיעו בחינם?

ונזכר גם בבני, שהופיע לפני כמה שנים במסעדה בפרדס חנה עם הרכב.

פעם ראשונה, אמר לו הבעלים, אני רוצה להתרשם מכם ללא תשלום, אם תהיו טובים אזמין אתכם בתשלום…

ואז אמר לי חבר אחר, מוזיקאי גם הוא: האם שאתה בא למסעדה הזאת בפעם הראשונה, אז אתה אוכל בחינם? ורק בפעם הבאה, אם האוכל היה טעים אתה משלם …..?

ומאז, החדרתי בבני – אין הופעות חינם, אלא אם כן כתרומה לקהילה, או הופעות שיש שווה ערך אחר ומשמעותי בתמורה.

וכן, זה בולט במוזיקאים, שלא יכולים בלי המוזיקה, אבל גם בתחומים אחרים, למשל מטפלים. ובמחשבה שניה – לכל העצמאים וגם השכירים, שמרגישים שעושים דברים משמעותיים, ללא תמורה ראויה (ואם לא יודעים מה היחוד,ומה מביאים לעולם, לחצו כאן).

מאמין שכל אחד חיב להיות בטיפול/באימון, וזה משהו שהוא חלק מהחיים. וגם עושה את זה באהבה גדולה, ולומד מכל מי שמגיע אלי, וגם מקבל השראה.

ועדיין, למדתי שצריך לתמחר בצורה ראויה. ואם אנחנו "מוכרים את עצמנו בזול", אז בסוף לא מרוויחים מספיק, וגם נמצאים בתסכול.

ולהפתעתי, גיליתי שאנחנו גם פוגעים בצד השני!

כלומר בחברתנו הקפיטליסטית, רבים מקשרים סכום כסף שמשולם, להערכה.

כלומר אם כמוזקאים או כמטפלים אנחנו מבקשים סכומים נמוכים, גם הערכה וההבנה למקצוע יותר נמוכה.  בסוף אנחנו לא פוגעים רק בעצמנו, אלא גם בלקוחות – צרכני השירותים. כאשר הם משלמים מעט – הם לא תמיד מבינים את הערך העצום לחיים, וגם פחות מחויבים.

וכן, גם אם הייתי מיליונר, ולא חייב להרוויח למחייתי, עדיין הייתי מבקש סכום נכון ומכובד כתמורה. וכן, כשאני רוצה לתרום אני עושה זאת בדרכים שונות – מתנדב, וגם תורם כספים. ולא, זה לא ללקוחותי, אלא במקומות אחרים.

אבל הלקוחות שלכם צריכים לשלם סכום שראוי לתמורה שהם מקבלים (ובעיני הם חייבים לקבל לפחות פי 10 בתחושתי, ממה שהשקיעו במוצר או בשירות שאני נותן).

זה מכוון למוזקאים, מטפלים, ובכל ענפי השירותים. וכן יודע, שיש בעיה, אם אתם עובדי מדינה. אבל  הרווחים של הקהל עצומים, ומכאן צריכה להיגזר גם תמורה ראויה לעוסקים.

ושאנחנו מוותרים על שכרנו, אנחנו גם מוותרים לעיתים על עצמנו, וגם פוגעים בכל הקהילה.

כי גם שאוהבים, צריכים להרוויח טוב ובשמחה.

[וכן, יש דברים נוספים שמונעים מאתנו להרוויח סכומים ראויים – "לא נעים", ערך עצמי נמוך, היחס שלנו לכסף, ולעתם חוסר הבנה לתרומה שלנו בעולם. על כך בפוסט אחר, ויש גם סדנה לפגישה ופתרון נושאים אלו, כמו גם דברים אחרים היושבים על יחסנו לכסף]

בתמונה: המכונית הבאה שלי