עוד משהו שלמדנו בבית ספר, ואתמול במפגש קבוצת "קסמים ואושר כלכלי", גיליתי שמגביל אותנו- עקומת היצע וביקוש.
ובסדנה הנוכחית, מאמנות, מטפלות, מדריכת טיולים. ובקפה ובנשנושים "לפני שמתחילים" עולים תמיד הדברים החשובים.
ואתמול עלה הנושא של כמה נכון לשלם על קורסים (אנחנו כצרכנים), עלות הדרכה ליום, וכיצד מתמחרים.
מה הוגן, מה זה זול, מה זה יקר. וכמובן זה גם משפיע על האופן שבו אנחנו, העצמאים שבסדנה מתמחרים.
רבים מאיתנו כישראלים, אוהבים לעשות את "החשבון של הצד השני" – כמה הוא מרוויח? כמה יוצא לו מזה? כמה נשאר ביד? האם המחיר הגיוני? מכירים?
ומי שמתחיל להיכנס לחישובים הללו אצל אחרים, כמובן עושה את זה גם עבור עצמו, מתקשה לתמחר, ובביקורת גדולה על אחרים, העולם, והכי גרוע – על עצמו. מוזמנים לבדוק בתוככם.
ואז התחלתי לספר במטבח, שאת השאלה שהכי חשובה (בעיני) הן לא שואלות (לראשונה רק נשים בסדנה) – מה יוצא לי מזה? מה אני מרוויח (קישור)?
וכפי שאמרתי, כבר ההתבוננות הזאת, מאמין שתייצר שינוי בחייכם.
ואם אתם בהתחשבנות עם העולם, וגם מאמינים שלשירות שלכם יש היצע וביקוש, ואי אפשר לזוז ב 10 שקלים, אז מנסיוני אתם עושים עוד שגיאה:
אתם לא מבינים מה אתם נותנים ללקוחות שלכם, ומה שווי השירות שלכם!
וזה לעניות דעתי כבר איום ונורא. לכם, לחייכם, להרגשתכם. ערך עצמי זוכרים?
אז היום אני רוצה לדבר על החוק הכלכלי של "היצע וביקוש".
המנטרה שאנחנו מסתובבים איתה, או יותר נכון מה שלמדתי במאקרו כלכלה, בשנתי הראשונה בתואר השני במנהל עסקים, שהמחיר של מוצר נקבע במפגש בין ההיצע לביקוש.
(וזה גם מה שהסבירו לי משתתפות הסדנה….)
וכמובן שזה נכון, אבל למרבה הצער (שלי כצרכן), זה לעתים רחוקות אכן כך!!
- הכלל הזה נכון רק ל commodities . מוצרי מדף אחידים. ומפגש של קונה מרצון ומוכר מרצון בשוק משוכלל.
ובכן..אין כמעט שווקים משוכללים, בטח לא במדינת ישראל עם כל-כך הרבה מונופולים/קרטלים/רגולציה פוליטיקאים ומאכרים שמושכים בחוטים. מוזמנים למשל לבדוק את שוק הגז הביתי, או את מחיר הלימונים בשיא העונה (9 שקלים השבוע בחצי חינם, ועץ הלימון בחצרי עמוס לעייפה)
- אף אחד לא רוצה להיות על העקומה – ולמכור מוצר אחיד. לדוגמא גילו לי לפני שנים, שבארץ 2-3 יצרני מזרונים , אבל לכל רשת חנויות יש מזרונים זהים שנמכרים תחת שמות ומותגים שונים, בהבדלים מזעריים, רק כדי שלא נוכל להשוות בינהם, ולהבין על מה באמת אנחנו משלמים.
ואם מזרונים זה עוד קל, לכו לבדוק את מה שחברות הביטוח עושות. תמיד יש סעיף שונה לבלבל, ולייצר בידול ומכירה. העיקר שלא תהיה לנו יכולת אמיתית להשוות בין הפוליסות וההצעות. מיטב המוחות על זה עובדים. להכניס איזה בידול שישמש לקלף במכירה….
יעל גרמן במשרד הבריאות, השקיעה מאמצים אדירים לבצע האחדה ולחלק את פוליסות הבריאות ל 4 מרכיבים זהים.
ועכשיו אחרי שדיברנו על תורת הכלכלה, ועל כל החריגים. ראינו שעקומת ההיצע והביקוש לא תמיד עובדת ואפילו במקרים "פשוטים".
בואו נדבר עליכם:
מה אתם נותנים לעולם – כמאמנים, כמטפלים, כעורכי דין, רואי חשבון ורופאים?
(וכמובן השאלה רלוונטית גם לשכירים, למשכורתם, אבל עניין התמחור יותר נדיר שם – גם שכירים יכולים להרוויח יותר(קישור)).
ואם אתם לא רואים את היחוד שלכם, במה אתם שונים מאחרים.
אם אתם באמונה שהמחיר נקבע רק כתוצאה מהיצע-וביקוש, אזי אין לכם גמישות בשכרכם ואתם כבולים.
אז היום הזה מציע לך לשחרר את המחשבה ולרדת מהעקומה.
אותה עקומה כלכלית דימיונית, שעוצרת אתכם וגם מפילה.
כולם מרוויחים ככה X, העלות לסדנה היא Y, בתחום שלי משלמים Z.
אתם לא כמו השאר.
אתם לא כמו האחרים.
יש לכם שירות יחודי וטוב,
שמתאים לחלק ולא לאחרים.
והכי חשוב לבדוק – כמה הוא באמת שווה?
כמה הוא באמת נותן לאחרים?
זה הרבה יותר מהדו"ח השנתי (לרואי חשבון), עלות התביעה (לעו"ד), וגם קשה לתמחר שקט נפשי (למאמנים, פסיכולוגים ומטפלים). אבל עקומת ההיצע וביקוש פה לא באמת עובדת, כי כל אחד מוכר את עצמו, ומציע דברים יחודיים!
מזומנים לבדוק שוב ולהעריך את היחודיות שלכם, ואת מה שאתם נותנים.
וכמובן אתם חייבים להבין את המיוחדות שלכם בעולם (קישור).
וגם להרגיש שווים (קישור).
אחרת הדברים לא יסתדרו, ותהיו במועקה כל השנים.
הרגשתם כיווץ ששאלתי מה באמת אתם נותנים לאחרים?
כן, זה קורה גם לאנשים נפלאים, שעובדים שנים. ולפעמים ignorance is bliss, אבל אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אז כנראה שאתם במודעות עמוקה, וגם באתם לעשות עבודה. לשנות את החיים.
וכמובן, תמיד מוזמנים לדבר איתי. לבחור בליווי. ולהגיע למקומות חדשים:
כלכלה התנהגותית (רוחנית והומניסטית) 