על הטראומות שלנו בחיים, כולל הטראומות הכלכליות מבית ההורים.

איך גדלת?
האם היו ריבים בין בני המשפחה? אלימות?
בין אבא לאמא?

וכמובן כיצד זה משפיע עליך היום?

אחת האופציות – גדלת להיות בן אדם מרצה, נרתע מעימותים שאינו עומד על שלו.

בואו נדבר על הצד הכלכלי.
האם היו בבית בו גדלת ויכוחים על כסף?

רבים גדלו בבתים שעברו "טראומה כלכלית" כלשהיא.

דוגמאות מאנשים שהגיעו לסדנאותיי:

* אנשים שהאבא התאבד בגלל קושי כלכלי

* ילדים שחוו פשיטת רגל של ההורים

* ילדים שחוו הוצאה לפועל – זוכרים את המעקלים שהגיעו. אווירת החוסר אונים, אובדן שליטה. לקחו לנו דברים בלי יכולת להגיב. זאת פגיעה קשה.

אולי היו דברים קטנים – סכסוכים "קטנים" על כסף.
אולי אבא/אמא עם "יד על הברז", אולי היתה אפילו "אלימות כלכלית".

וגם אם הכל היה "רגיל", מי היה אחראי לצד הכלכלי בבית? כמה היתה שיתוף בנשיאה בעול הכלכלה? מי היה המפרנס העיקרי?

ההעברה הבין-דורית הזאת מעצבת את חיינו וגם את הזוגיות הכלכלית שניצור בהמשך במשפחתנו הגרעינית.

כילדים ראינו כיצד ההתנהלות , העבודה, והאחריות לכלכלה המשפחה, משפיעה על הזוגיות של הורינו. על מערת היחסים בינהם.

לכל דברים הללו משמעות כבדה על חיינו, כולל השפעה מג'ורית על התנהלותינו הכלכלית והרווחה שלנו.

זה מנהל אותנו כל החיים. וכרגיל, זה לא רק או בעיקר עניין כלכלי.

זה עניין רגשי. זאת טראומה שצרובה בגופנו ובנפשינו.
מעוררת חרדות ודאגות סביב כסף, ולא משנה כמה יש.

כתבתי גם בעבר על כאלו שעברו פגיעה מינית בילדות. טראומה נוראה.
עפ"י המחקרים כ 16-18 אחוז מהבנים והבנות (אין הבדל בין המינים) חוו בילודתם (עד גיל 18) פגיעה מינית. לרוב במשפחה. זה כמובן משפיע על כל ההתיחסות וההתמודדות עם החיים, וגם בכלכלה (כתבתי על זה כאן).

בואו ניתן עוד דוגמאות – לאו דוקא טראומות, אבל עדיין בעלות השפעה עמוקה.

ילדים שגדלו בקיבוץ. כל הנושא הכלכלי לא מדובר. לפעמים כסף זה רע.
ובכל מקרה, אני לא צריך לדאוג לכסף. זה "מגיע מעצמו" וגם מנוהל מעצמו. ככה זה היה בשנות ה 40, ה 60 ואולי גם ה 80. אבל מה קורה היום? מה קורה היום לכל אותם יוצאי קיבוץ?

גם אותם פוגש ב "קסמים ואושר כלכלי"

וכן, ל 90% מאיתנו יש קושי עם תפסית הכסף, ההתנהלות הכלכלית, ובטח אחוז דומה נמצא בהישרדות ולא בשפע. אבל בקירבנו יש גם רבים, שהחוויה הכלכלית הינה בכלל טראומטית. הטראומה כרגיל מקורה בילדות. בלי ריפוי זה לא ישתנה. נמשיך לחיות בצילה של אותה טראומה, נחווה אותה שוב, ובעיקר נחוש חרדה גדולה מהעתיד.