היה לנו כל מה שאנחנו צריכים בילדות.
דאגו לכל מחסורנו.
היה מלא אוכל בבית,
בגדים נקיים.

שומע את זה עשרות פעמים,
ומתחת לזה יש תמיד חוסרים עצומים.
וגם הרבה מגננה – רוצים להגן ולא לפגוע חס וחלילה בתדמית ההורים.

אבל כמו שאומר לילדיי – ברור שלמרות שכוונתי טובה,
גם אני גרמתי לכם נזקים עצומים.
ככה זה בילדות, לא פשוט לעבור נעורים.

וכן, הורינו עשו את הכי טוב שהם יכולים.
כך גם אנחנו.
ועדיין יש לכולנו המון קשיים.

אבל אתם גורמים לעצמכם נזק עצום, ומונעים ריפוי,
כאשר אתם מטאטאים את הקשיים.
כן, לא הכל היה מושלם, זו דרכו של עולם.
וכמובן מדבר על כאלה שמגיעים ממשפחות "נורמטיביות".
לא מדבר על רבים שמגיעים אלי עם פצעים חמורים,  ופגיעות נוראיות,
אלא לילדות "הסוכר" של רובנו,
ועדיין זה לא זה…

גם בילדותינו, לפני כך וכך שנים.
לרוב האנשים היה אוכל, חינוך וגם בגדים.
ואני מדבר על ישראל של לפני 30, 40 ו 50 שנה.
כמובן שלא דומה לתרבות השפע של היום.

(וכן גם בתרבות השפע של היום, אנחנו עדיין "סוחבים" את האין,
החוסרים, הכאבים, והצרכים שלא נענו,
אפילו שהדברים היום מאד שונים.
ואגלה לכם עוד סוד אחד,
אנחנו מעבירים את אווירת החוסר הלאה,
גם לדור הילדים, וזה לא קשור בשום אופן,
למה שהם בפועל מקבלים)

אז בילדותי, ואני בן 52 שנה,
חיינו במשפחות רבות של עולים או דור ראשון להגירה.
הרבה מאתנו חיו בתודעת חוסר אמיתית או מדומה. מה באמת היה עם כסף אצלי במשפחה, לעולם לא אדע.
ולמרות הדירה המיניאטורית, וכל המגבלות,
היה ברור שאנחנו עשירים.
ככה זה אצל מי שחי בצפון תל-אביב של שנות ה 70.

לי היו נעלי "המגפר"  וילדים אחרים היו עם "אדידס".
אצלנו בבית שתינו מים, וקולה היתה שמורה לארועים חריגים.
הו כמה קינאתי בכאלה עם מקררים מלאי שתיה ומעדנים שווים.

וכמובן גם לנסוע לחול היתה משאת נפש רחוקה.
עדיין לא תופס, איך אנשים כולל ילדיי, עובדים, קונים כרטיס,
וטסים להופעה.

אז כן הוריכם דאגו לכם, והיה לכם את כל מה שאתם צריכים.
זמן טוב לבדוק באמת מה אתם מרגישים?

אילו חוסרים היו בילדות?
כסף, רגש, אהבה?
האם היו מספיק חיבוקים?
האם היתה אינטימיות וקירבה?
מה הרגשתם לגבי מותרות?
האם קינאתם באחרים?

והשאלות הללו, הן לא סתם,
ולא נועדו לחקור היסטוריה רחוקה.
הן מנהלות אתכם גם היום, אפילו אם אתם בהכחשה והדחקה.
פוגעות לכם באיכות החיים, בבריאות בשמחה.
גם הכלכלה ניזוקה, וגם הילדים.
מה אתם להם מעבירים?
ואל תתבלבלו- זה לא מה שאתם אומרים ונותנים.
זה מה שאתם עמוק בפנים מרגישים.
גם אם לכאורה, זה עבר, מודחק, לא רלוונטי,
ואתם מספרים לעצמכם הרבה סיפורים.

אז יש דרך אחרת.
ומי שעוקב אחרי, יודע שהיא קצרה אך עמוקה.
לא יעזרו כל הדברים האחרים שאתם עושים.
בלי לפגוש את הילדות.
אין בעיני ריפוי עמוק,
למרות שכמובן משלב ועושה עוד הרבה דברים.

זה מייצר שמחה, אושר, קלות,
מערכות יחסים טובות יותר עם הילדים, בזוגיות ובכל המשפחה.
וכמובן גם כלכלה הרבה יותר טובה.

רוצים לרפא בעומק?
להפסיק ללכת במעגלים….
הצטרפו לכל אלה שניסו (כאן קצת עדויות)  ועכשיו פורחים
(כאן מתאמנים מספרים עלי – סרטונים :-)) :

(מעניק שיחת אימון אחת ב 70% הנחה – 180 ש"ח, שגם מהם 30 ש"ח הולכים לתרומה)