דן אריאלי, דניאל כהנמן, עמוס טברסקי.
"לא רציונלי ולא במקרה"
Predictably Irrational: The Hidden Forces That Shape Our Decisions Dan Ariely
"לחשוב מהר לחשוב לאט"
Thinking Fast and Slow Daniel Kahneman
שמות של אנשים וגם ספרים שכמעט כולם מכירים.
זוכה פרס נובל לכלכלה.
מרצים ידועים.
העובדה שאנחנו לא "בעלי חיים רציונלים" לא באמת נראתה לי זקוקה להוכחה 😉
אבל בשנים האחרונות הבדיקה והחקירה הזאת במגמת עליה.
אז היום על כמה אספקטים שונים של "כלכלה התנהגותית".
וכיצד הדרך בה אני מסתכל על הדברים, שונה מרוב תחומי המחקרים.
אנחנו לא חיות רציונליות, מערכת ההחלטות שלנו מוטה, זה ברור.
פרדוקסים בלוגיקה היו ידועים במתמתיקה והסתברות כבר שנים,
ברור שגם בכלכלה הם כל הזמן קיימים.
יש כבר ענף שחי על זה אלפי שנים – שיווק, פרסום ומכירות קוראים לזה 🙂
והיום, כאשר מבינים את ההטיות "האי – לוגיות" שלנו, מתגברים המחקרים.
גם במדינת ישראל, ובמימון משרד האוצר נערכים מחקרים, כך סיפר לי ידיד, דוקטור גם הוא לכלכלה התנהגותית.
מחקרים שמטרתם ליצר כלים שימנעו מאיתנו האזרחים, "לפגוע בעצמנו", או לפחות להקטין את הפגיעה.
לגרום לנו לפעול באופן יותר רציונלי, לדאוג ל"אינטרסים" שלנו יותר.
למנוע את ההחלטות האי רציונליות שמאפיינות את רובנו ככולנו (זה תמיד שם, אצל כולנו!).
וזה אכן תפקיד חשוב ומרכזי של המדינה.
וגם למדינה יש אינטרס.
למשל שלא ניפול בגיל מבוגר על צווארה.
ואולי יש אפילו, וצריך להביע על כך הערכה, אנשים בכנסת שבאמת אכפת להם מאיתנו, ומנסים להושיט עזרה.
דוגמא אחת ותיקה להחלטת "כלכלה התנהגותית" של המדינה:
– לא למסות את ההפרשות הסוציאליות, ולתת העדפה לכך שאנשים יחסכו.
דוגמא פשוטה וחשובה.
המדינה מעודדת אנשים להסתכל קדימה, לדאוג לעתיד, ולא להוציא את הכל על צריכה.
וכמובן, להנות עכשיו מהכסף ולא לדאוג לעתיד… זו הטייה מקובלת אצל הרבה אנשים (אכול ושתו כי מחר נמות – מכירים?).
וב"סל" הזה של ההחלטות אפשר להוסיף את "פנסיית חובה" גם לעצמאים (קישור לפוסט שלי בענין).
ולמרות הכל – אני עדיין פוגש המון עצמאים שלא מפרישים כסף לעת זקנה, ואפילו מעדיפים לשלם את הקנס הכספי, ולדחות את הטיפול בבעיה (שרק גדלה כמובן עם השנים).
המטרה היא שלא נפגע בעצמנו, בהחלטות לא טובות. לתת לנו האזרחים תמרוץ להתנהל יותר רציונלית, גם אם הפסיכולוגיה האישית שלנו אומרת..עזוב, בוא ניקח את הכסף וניסע לעוד נופש על ספינה.
והדרכים הללו חשובות, כי במקור יש לזכור,
כולנו הרי פקעת של רגשות,
החלטות אימפולסיביות, והמון תת ולא – מודע.
כזה הוא האדם, כנראה כמעט מהלידה.
עוד נסיונות של המדינה לעזור הם לעתים פיקוח על המחירים, לעתים הגדלת התחרות, יבוא מקביל, וגם העמדת כלים.
גם אגרת גודש על כבישים והמסלול המהיר לתל-אביב, היא דרך לייצר שינוי התנהגותי, דרך מניע כלכלי.
ויש גם אתר של משרד האוצר, וגמל.נט ועוד כלים, בשביל להגביר את התחרות ולעזור לנו לעשות השוואה מושכלת וברורה. אבל כאמור זה לא הידע.
זו ההתנהגות , הפסיכולוגיה, האי-רציונליות וגם חוסר ההבנה הלוגית המובנה בכולנו, כולל בסטטיסטקאים ולוגיקנים (דניאל כהנמן מביא לכך הרבה דוגמאות פשוטות) שלא מאפשר לנו כמעט אף פעם, ראיה בהירה.
אז התחום של כלכלה התנהגותית מאד מתפתח כבר לא מעט שנים.
אבל ההטיות שהיו שם, והבלבול ימם כימיי המין האנושי.
גם קניה של רכב או דירה.
מעולם לא היתה רק "ראש" ו"הגיון" גם אם לרגע לנו כך זה נדמה.
ואם תסתכלו על רוב המקרים שמתוארים במחקרים, אני חושב שתראו שהדברים באמת פשוטים.
רובנו רוצים מרשמלו אחד ביד עכשיו, ולא שניים בעוד שעתיים.
ממש נפלא שבדקו זאת במעבדה.
אבל אני חושב שראיון טלפוני קצר, יניב את אותה תשובה 🙂
"הכלכלה ההתנהגותית" באקדמיה ברובה, מנסה להביא "כלים" מסביב להטיות.
לייצר לציבור הרחב התנהגות קצת יותר שקולה. וטוב שכך.
כי הרי בבסיס, רובנו "גם בגיל 50 אנחנו ילדים שרוצים שאחרים ידאגו לעניני הכסף" (קישור)
מצד שני, אני במחקריי האישיים והלא אקדמיים, וגם בתהליך הליווי שלי ל"קסמים ואושר כלכלי" (קישור) מסתכל על מימד הפרט. על הפסיכולוגיה שלנו, הפרטים האנושיים הבודדים.
מה בתוכנו מאפשר או מונע לקבל החלטות יותר "רציונליות" ויותר טובות לנו להמשך החיים?
ואני עוסק בהתנהגות האנושית הבודדת. זאת של היחידה "הקטנה".
הטיות שנגזרות מחוויות החיים שלנו, ואינן רק תוצאה של "ההטיות המובנות" של המח האנושי.
ולדעתי, דווקא שום תמונות ההטיות הגדולות ביותר:
חוסרים מהילדות, תחושת חוסר ערך, תחושת מחסור, פחד, הישרדות, ועוד כאבים. המשפטים שספגנו מההורים ומגבילים אותנו כל החיים. גם בצמיחה, גם בהרגשה וגם בכלכלה.
ברמה האישית, ברמת המיקרו, שם המגבלות נמצאות, ושם גם יש פתרונות עמוקים.
שם גם ניתן להשיג ריפוי אמיתי.
ובהחלט אני חושב שהכלים הללו צריכים גם להיות במערכת החינוך הרגילה. להעביר לילדים (פוסט שלי לדוגמא על מע' החינוך)
ומדברים איתי גם מחנכים.
לא, זה לא מספיק להבין במספרים וכלכלה (וגם לזה מומחה, ואת זה מלמד) !!!
צריך להרגיש טוב עם עצמנו, אהובים וראויים.
ואם את זה לא ילמדו בבית הספר,
לא משנה אם כולם יעשו 5 יחידות מתמתיקה וגם יהיו ב 8200.
מבטיח לכם שהחוסר רציונליות והאי הבנה יתמשכו.
וזו רק הבעיה הקטנה. ימשך גם הרבה סבל בחיים.
ורואה שלמרות כל מאמצי האוצר, כל האתרים, כל החוקים (מוזמנים גם לאתר כל זכות – למיצוי זכויות), אנחנו ברובנו נשארים אדישים. ההתנהגות שלנו לא משתנה. ראו את המסלקה הפנסיונית כמשל.
כלי שחשוב שכל אזרח במדינה ישתמש ויכיר. עדיין 98% מהפניות, לפי האתר, הם של סוכני ביטוח וכדומה. (ה 2% הנותרים…אלו האנשים בסדנאות שלי :-)).
אז בהחלט כל הכבוד לכל חוקרי הכלכלה ההתנהגותית, גם ברמת המקרו. וכל הכבוד למשרד האוצר, ולכל אלו העוסקים במתן כלים בהיקפים גדולים.
כנראה שחוק אחד חכם, שיעזור לכלכלה של כל אזרחי המדינה, הוא חשוב משמעותי, ומשפיע מיידית כאן על כל או חלק גדול מה 8 מיליון אזרחים.
אבל אני עדיין דופק על כל דלת, ומקווה להגדיל את היקפי הסדנאות וגם את הפריסה.
החלום לכסות מדן ועד אילת.
כי שינוי אמיתי, כולל כלכלי, עובר דרך הפגישה עם "מי אני" ו-"מדוע אני פועל כך, מה הסיבה ?" וגם למצוא את התשובה לשאלה "מה נכון לי".
וגם זו "כלכלה התנהגותית" גם אם פחות נחקרת, מדוברת, ובחדשות.
מי מרים את הכפפה?
עוד אין לי דוקטורט, אולי הגיעה השעה 🙂
דברו איתי (054-8000012) , שלחו ווטסאפ, או מלאו פרטיכם כאן:
כלכלה התנהגותית (רוחנית והומניסטית) 