סיפור מהקליניקה,מעשה בבחור צעיר,מקסים ונפלא,(יש לי רף גבוה למי שאני מסכים לקבל לאימון )

אבל אללי,קשה לתאם פגישה, וגם שאנחנו מדברים, הוא באמצע העבודה, לחוץ במיוחד, "נאבק בחיים" והוא מתחיל ומספר לי על הכלכלה .

חסרון כיס וחובות, שום דבר לא נשאר, וככה זה כל החיים (מילא…צעיר כבר אמרנו, אני עובד גם עם בני 50, 60 ו 70 במצב הזה)

ואני אומר, תקשיב, לא יודע איך, אבל שני הדברים עלו בסמיכות, בטוח שהדברים קשורים (כי ככה זה תמיד).

אתה מרוויח עכשיו ממש מצוין,וגם גר בבית ההורים.

אני משוכנע – זה שאין לך כנראה זמן ומקום בעולם, בקושי לשיחה שלנו (שעה בשבוע), קשור לכך שהכסף נעלם. בוא נגלה ביחד, את הסיבה.

"מה פתאום זה לא קשור…"כך הוא אמר.שני דברים ממש שונים.

והכסף? באמת שאין לי מושג, החיים יקרים.
ואז גילינו, הרחק לתוך השיחה,כשאנחנו נכנסים עוד ועוד ל-"בפנים".

השבוע הכסף הלך על קניות ופינוק לחברה, לאחים,סכומים עצומים.
וממילא אם משהו נשאר בסוף החודש,זה הולך לאחרים. אז בשביל מה להשאיר? לחסוך?

ואז שאלתי אותו,שואל גם אתכם.

מה מקומכם בעולם?
איפה אתם בסדרי העדיפויות שלכם כמובן?

וגם ואולי, איפה אתם מרגישים לא אהובים,ומחפשים כל מיני תחליפים?

וכן זה יכול לבוא בתור אינסוף הוצאות לאנשים אחרים, ואולי אכילה, ואולי….לך תדע.

ולא, אל תגלגלו עינים.
אתם לא עושים שום טוב בעולם, שאתם על עצמכם מוותרים.
זה לא אלטוריסטי, ולא נדיבות, ולא שום אחד מאותם סיפורים!
נהפוך הוא, זה אפילו נזק לעולם, ובטח לילדים.

וכרגיל, ומזכיר. שום חלל לא יתמלא מבחוץ, ולא ע"י אחרים.
אז המתנה היום לעצמכם – תאפשרו לעצמכם לקחת לעצמכם מקום בעולם !
(גם את זה אף אחד לא יעשה במקומכם).

כשאתם מוותרים על עצמכם, זה לא מגניב, ולא אלטוריסטי ולא…
זאת דוגמא רעה, והרבה פעמים קורבנות, מסכנות, ויתור עצמי ורצון לספק אחרים.
אז לא. בואו נשנה היום. בהצלחה לנו!

יש לכם אתגר בחיים? בזוגיות, במערכות היחסים, בקרירה, בעסק, בכסף, ב….
מציע שיחה אחת של שעה ב 180 ש"ח בלבד, וגם מהם מקדיש 30 ש"ח לתרומה.
בואו נדבר!