הבעיה היום משותפת לעצמאים ושכירים כאחד.

אם אנחנו מרגישים לא טובים ולא ראויים – כיצד נבקש כסף?
ובד"כ הביקורת, ותחושת חוסר הערך ("אני לא שווה") גם מייצרת ביקורת פנימית חזקה וגם מייצרת "מציאות" חיצונית קשה . בד"כ שומעים אז את ה- "אני לא טוב" , "יקר לי מדי", "אין לנו כסף להעלאה" ועוד משפטים דומים, כי את זה לחיים אנחנו מושכים.

אז עצמאים מבינים את הקשר בין ההרגשה, תחושת הערך העצמי, וההכנסות (מוזמנים לקרוא על הפריצות של קסמים ואושר כלכלי), גם אם עדיין לא פתרו את הבעיה.
אבל הבעיה הזאת מאפיינת הרבה מהשכירים (אולי הרוב), ומניסיוני הם לרוב "מפספסים" / "מדחיקים" אותה.

השכיר המצוי, לא מבין איך התחושה האישית שלו משפיעה על המשכורת וההכנסות.
אני שכיר, מה כבר אני יכול לעשות? והרבה שכירים מגיעים אלי ושואלים – בעז , אנחנו שכירים, לא יכולים, מוגבלים. כיצד אנחנו נצא מהבוץ?

ואני רוצה לגלות לכם השכירים – יש המון דרכים בהם גם אתם יכולים להגדיל את ההכנסה (וגם להוריד הוצאות מיותרות (קישור)),  ובד"כ התודעה המוגבלת חוסמת את הראייה.

אז כמה אופציות לשכירים היום.
לטובת הרחבת הראיה, אגלה לכם מספר סודות.

תוספת שכר 1 – מו"מ

בד"כ אתם השכירים יכולים לבקש תוספת לשכר. מי שלא נמצא במשרד ממשלתי אלא מועסק במקום פרטי, חברת הי-טק, חנות או כל ארגון אחר – חייב לעשות מו"מ על שכרו. ומי שלא יודע (הרוב) יקבל את מה שמציעים לו ויגיד תודה. ובד"כ יעברו כמה שנים עד שיעזור עוז, ויבקש העלאה קטנה.

"כולם מרוויחים ככה", "אלו המשכורת בענף", "לבוס אין כסף"…האם מוכר לכם הסיפור הזה?

וכמובן אם אתם לא מבקשים, כבר קיבלתם דחייה. וכן, אם לא תרגישו ראויים, שווים, תבינו את היעוד שלכם ואת תרומתכם לחברה, וכשתבואו לבקש…תרגישו שעושים לכם "טובה" , תקבלו כמה גרושים ותישארו ברוח נכאה.

תוספת שכר 2 – התנהלות מול בירוקרטיה

מדבר גם עם עובדים במגזר הציבורי. גם שם אומרים אי אפשר, אנחנו לא יכולים.

ורבותי, זה לא תמיד כיף, וגם אני נרתע ממסמכים ובירוקרטיה רבה, אבל אין לכם ברירה. דרך התנהלות, קורסים, למידה, הבנה בכלכלה ומספרים, וגם דרך הפגישה עם זה שאנחנו טובים וראויים, אפשר לקבל הרבה כספים!

הסתכלו סביבכם, גם באותה עשייה, גם באותו תחום, הוראה כמשל, פערי שכר גדולים. ולא משנה שאתם עם אותו ניסיון ועושים את אותם הדברים.

וזה שאתם לא מגישים מסמכים, תעודות, מוצאים גם במגזר הממשלתי את המשרה היותר מעניינת וגם יותר משלמת, נובע מהימנעויות, פחדים וכאבים.
ההרגשה שאנחנו לא מספיק טובים, עדיין לא הוכחנו את עצמנו, ועוד הרבה סיפורים.
בתהליכים שלי גם את זה משנים.

תוספת שכר 3 – מקום עבודה אחר. לפתוח אופציות.

אני גננת בגן, אמרה לי מישהי מקסימה. 5000 ש"ח זה המקסימום למשרה מלאה בעיריה. אין אלטרנטיבות, אני חסומה.

וכאשר התחלנו לחקור את ההנחה, גילינו שיש לה גם פוטנציאל לעשות טיפולים פרטניים, ולמדה את זה כבר הרבה שנים. וכמובן ששם מקבלים סכומים אחרים וזה בכמה שעות יכול להשלים את הכנסת הגן.

ואז גם גילתה שיש גנים עם שכר יותר גבוה, ואפילו המעבר מעובדת משרד החינוך לעיריה ישפר את הענינים. כלומר 5 דקות אחרי ה "אי – אפשר", ראינו שגם לה כגננת שכירה, יש עוד הרבה יכולות להגדיל את ההכנסה (מוזמנים לשמוע את סיפורה של איבון הגננת).

אז מה אני אומר?

אתם תמיד יכולים להרוויח יותר.
גם כשכירים.
תמיד ובכל מצב, שמפתחים מודעות גבוהה, מגלים שיש תמיד עוד אופציות לפעולה.

אז למה זה לא קורה?
מדוע רובנו לא רואים את האופציות ולכודים?

יש כאן הרבה פחדים וזרמי קרקעים.
אבל בעיקר זה כי אנחנו מפחדים, חוששים, ובעיקר לא מרגישים מספיק שווים וראוים.

והרבה מאיתנו תקועים במקום עבודה אחד, ולא מחפשים אחר וטוב יותר, כי הם "מבוגרים מדי", "לא מספיק טובים", "בלי זה לא תהיה לנו פנסיה", ועוד הרבה סיפורים….

והבעיה זה לא רק הכסף והדחק.  אלא גם החיים המבוזבזים 😦
לא כיף לחיות צמצום, תסכול וחוסר הגשמה. להתגלגל משבוע לשבוע, מחודש לחודש, גם בעיסוק וגם בכלכלה.

פוגש אנשים נפלאים שעושים גם כשכירים טוב בעולם. והם עדיין "מפחדים מהצל של עצמם". לא מבינים את תרומתם בעבודה. לעתים בעסק הקטן.

לא מבינים כמה כסף הם מכניסים, כיצד הם תורמים ומדוע הם חשובים בעבודתם.

לא רואים את הקשר בין העשיה שלהם, לשורת הרווח של המעסיק.
לא מקשרים בין שביעות הרצון של לקוחות העסק, לה הם תורמים, לזה שבעל העסק ירצה אותם, יתאמץ להשאיר אותם בעבודה, וגם יהיה מוכן לשלם לטובת כך, משכורת ראויה ויותר גבוהה.

אז כן, גם שכירים יכולים להרוויח יותר.
כן, גם שם הסדנה והליווי שלי מיצרים מהפיכה (איבון כדוגמה).

וכן אפשר למצוא עבודה אחרת או להישאר באותה אחת במשכורת יותר טובה.
אבל הכי חשובה זאת ההרגשה – להרגיש שווים ראויים ומתוגמלים, לבקש שצריך העלאה רואיה, ובעיקר להיות בשפע והגשמה.

אז מה אתם רוצים?

לספר לעצמכם עוד סיפורים על כמה אתם לא יכולים,
או לפרוץ דרך בחיים?
אני כאן: